“היא לא מסכימה לשמוע שום דבר שאני אומרת בנושא!”
“אני רואה אותה נגמרת לי מול העיניים, וכלום! כאילו כלום!”
סבתות, בני זוג, ואפילו חברים מודאגים שמבקשים עצה מבקשים להבין איך לשכנע אותה לבוא לטיפול. אחרי שאני מקשיבה להם קשב רב, אני מדגישה, אי אפשר לשכנע אף אחד לבוא לטיפול אבל כן אפשר לעודד.
צירפתי כאן ארבע רעיונות שימושיים ודגש אחד קריטי:
- נרמלו- אחד החסמים הגדולים ביותר לטיפול הוא הסטיגמה סביב בריאות הנפש. נסו לנרמל את הרעיון של חיפוש עזרה. נוהל משרד הבריאות מחייב את בית החולים לפני השחרור לתת ליולדת ולבן זוגה פרטים בדבר אפשרויות לטיפול בקהילה. אתם יכולים למנף את השיח לטובת הנושא ולהצביע על כך שהצורך בתמיכה נפשית וליווי אחרי חוויה כזו הוא ברור מאליו, כי הוא קבוע בנוהל ממשלתי.
- דברו מתוך עצמכם- אם הייתם בעצמכם בטיפול או באימון כלשהו בנקודת שבר בחיים שלכם שוחחו על כך. הדגישו את היתרונות שהיו עבורכם לטיפול. גם אם מדובר בנושא שונה לחלוטין. שיתוף בחוויה אישית, גם אם בדרך אגב, הרבה יותר יעיל מלדחוף מישהו ללכת לטפל בעצמו. תחשבו על עצמכם-מה שכנע אתכם אז לנסות? כנראה לא זה שאמרו לכם כל הזמן שמשהו דפוק אתכם. אם אין לכם סיפור אישי, תחלקו סיפורי השראה של נשים שחוו לידה שקטה ויצאו מזה. אתם יכולים לשתף מהעמוד שלי, ראיונות שנעשו בתקשורת, כתבות מהעיתונות הכתובה.
- תציעו תמיכה- אחרי ההלם הראשוני ותקופה מסויימת של אבל נוצרת שגרה חדשה-ישנה. בנקודה הזו, יש לעיתים תחושה שהאובדן מוחזק, “אני יכולה להתגבר על זה בעצמי”. באותה נקודה אחד הפחדים הגדולים הוא שאם אגש עכשיו לטיפול-אני אתפרק שוב! בדיוק הרגע הצלחתי לחזור לסוג של שגרה, אז למה להרוס את זה עכשיו? כאן אתם יכולים להציע תמיכה. תתנו להם את מספר הטלפון של מטפלת ותבקשו שיתקשרו בנוכחותכם, תספקו הסעה לפגישות, תבטיחו שתחכו להם בסיום הפגישה הראשונה, תקבעו איתן לעשות משהו כיפי אחרי שהן ילכו לדבר על זה עם מישהו.
- תהיו סבלניים- בסופו של דבר, ההחלטה ללכת לטיפול היא החלטה אישית. תנו להן להבין שתהיו שם ותתמכו בהן לא משנה מה הן יחליטו. קחו בחשבון שלפעמים ההחלטה לגשת לדבר עם מישהו מתגבשת הרבה אחרי הלידה השקטה ולפעמים גם שנים ארוכות אחרי. מעגלי ההשפעה של האובדן לא תמיד גלויים ויהיו נשים שיבחרו להגיע דווקא בזמן ההריון הנוסף או לאחר שילדו תינוק-חי. אבל כשהבקשה עולה, תתנו לה מענה מהיר עד כמה שאפשר, עם הטלפונים שהכנתם מראש.
דבר אחד חשוב לא פחות מכל ארבעת הטיפים האלה ולדעתי הוא קריטי!
אל תדחפו אף אחת לטיפול אם אתם לא מוכנים ללכת לדבר על הכאב הזה בעצמכם. כשאני מדברת עם הורים שדואגים לבת שלהם, או בני זוג שדואגים לאישה שלהם אני תמיד שואלת-ומה עם הכאב שלכם? טיפלתם בו?
גם במטוס מלמדים אותנו לשים מסיכת חמצן על עצמנו לפני שאנחנו עוזרים למי שלידנו.
כשאני ראיתי שאמא שלי הלכה לדבר על זה עם מישהו, הסכמתי גם אני.
בסופו של דבר, היכולת שלנו להיות משמעותיים עבור אחר קשורה לדעתי בקשר ישיר עם היכולת שלנו להתמודד עם הכאב שלנו עצמנו וכשאנחנו מסכימים להיות פגיעים מתאפשר לאחרים להיות פגיעים בסביבתנו.
אם הידע הזה עזר לכם, אשמח אם תשתפו אותו כך שנגיע לעוד נשים ואנשים שיכולים להיתרם ממנו. אני כאן למי שרוצה להתייעץ בפרטי.
