כשעברתי את הלידה השקטה של התאומים שלי, לא כולם ידעו איך לתמוך. היו כאלה שזה בא להם טבעי, היו כאלה שהתבלבלו, כאלה שנלחצו, וגם כאלה שנעלמו לי ואני לא בקשר איתן עד היום.
לידה שקטה היא חוויה בודדה. לכן התמיכה הכי משמעותית שאתן יכולות לתת בתוכה היא הפגת הבדידות. איך עושים אז זה?
- אל תתעלמו- קיבלתן הודעה על לידה שקטה תענו בצורה ישירה.
“מצטערת שזה קרה לכן”
“אין לי מילים”
“חבל שאת/ם צריכה/ים לעבור את זה”
אל תתעלמו, אל תנחמו, אל תדברו על העתיד, אל תכתבו על ההלם שלכן. תנו תוקף למה שקרה להם! - תפגינו נוכחות: תתקשרו, תשלחו הודעות, תגיעו לבקר, תשלחו אוכל. בגדול, תתייחסו לזה כמו שבעה מתמשכת, יש כאב והוא כבד מאוד.
הנוכחות שלכן, ההתעניינות שלכן, גם אם היא מצומצמת, נותנת תוקף לאובדן. - תקשיבו לסיפור שלהן- כשאני אומרת תקשיבו לסיפור שלהן, אני מתכוונת, תקשיבו! לאישה וגם לגבר. הסיפור שהם מספרים לא דומה. אל תערבבו את הסיפור שלהם עם סיפור אחרים או סיפורים שלכם. האובדן שלהם, לא דומה לאובדן של מישהי אחרת שאתן מכירות.
- תציעו עזרה: ויש כל כך הרבה שאפשר לעזור בו. ניקיון הבית, להביא אוכל או לבשל, לארח לחברה בימים קבועים, לעזור במילוי טפסים מול הרשויות, לעשות קניות, לעזור עם הילדים האחרים אם יש (לאסוף ממסגרות, לקחת לחוגים, לעזור בהשכבות) ולקשר בינם לבין מוקדי סיוע.
ועם כל זה, אני מבקשת מכן- אל תעלבו! ממנו, ממנה, מהם. אולי הם לא רוצים לשמוע מכן כלום עכשיו, אולי הם יכעסו כשתגיעו, אולי הם יגידו לכן ללכת באמצע, אולי הם לא יחזירו שיחות.
תנשמו עמוק ותגידו “אני כאן כשתצטרכו אותי”.
וגם אני כאן, למי שרוצה להתייעץ, לשאול או לשתף.
שלכן
נאורה