שיחות על לידה שקטה, הן קצת כמו חומר נפץ. קשה לדבר על זה, זה כואב וזה מציף. וכמו ששיתפתי בעבר, החוויה המרכזית בתוכה היא חווית בדידות. חווית הבדידות מונעת מאיתנו לראות את מידת ההשפעה שיש לאובדן הזה על מערכות היחסים בחיינו.
בפוסט הזה בחרתי לציין את ההשפעה על מערכות היחסים הבין-אישיות שלנו.
בן הזוג, הילדים שישנם והילדים העתידיים, ההורים שלנו, החמים והחמות, האחים והאחיות שלנו, חברים ובני המשפחה המורחבת ואפילו עמיתים בעבודה.
כשהבנתי שלאובדן שלי יש השפעה רחבה כל כך, זה עורר בי בהלה אדירה.
האשמתי את עצמי על הכאב שגרמתי לכולם.
מה שכמובן גרם לי להתכנס עוד יותר בתוך עצמי ורק העצים את הבדידות, חוסר האונים ואת הכעס שהרגשתי.
כשהתחלתי לדבר ולעבד את חווית האובדן שלי (בהתחלה בליווי פסיכולוגי ואחר כך בליווי מאמן בשיטת סאטיה) זה עזר לי לשנות את היחס שלי לאובדן.
השיחה שלי עם עצמי השתנתה. במקום אשמה נכנסה חמלה יכולתי גם לחוות את הדאגה כלפיי ממקום פתוח ואוהב יותר.
אז היום ככשואלים אותי למה לדבר על לידה שקטה? אני עונה:
למען עצמך, למען הזוגיות שלך, למען ההורות שלך, למען הילדים שיש לך והילדים שיהיו לך.
כי הטראומה היא לא מה שקרה לנו, אלא מה שקרה בתוכנו בעקבות מה שקרה לנו ואת השיחה הזו, יש לנו את היכולת לשנות.
שלכן,
נאורה.