“תספרי לנו שוב איך שינו לסבתא את השם, בבקשה…..”
כבר כמה ימים שיותר מכל סיפורי האגדות ושלל ספרי הילדים שיש לנו בסיפרייה, את הילדים שלי מרתק הסיפור על סבתא-רבתא שלהם.
הסיפור הזה והשאלות שבאו אחריו הם משהו שכדאי לכם לשמוע.
“אתם מבינים, כשסבתא רבתא היתה ילדה קטנה-כמעט בגילכם, היא חלתה מאוד. ההורים שלה והאחים שלה דאגו לה מאוד וחשבו שאולי היא עומדת למות.
הם טיפלו בה ונתנו לה תרופות ודאגו להאכיל אותה במרק עוף, אבל שום דבר לא עזר. אז הם החליטו לנסות ולשנות לה את השם ולהכניס לתוך השם שלה אלמנט של כוח ועוצמה וככה קיבלה סבתא רבתא את השם רבקה. על שם אותה רבקה מארבע אימהות מהשיר ששרים בפסח. אחרי שהחליפו לה את השם, סבתא רבקה החלימה.”
מולי שני פרצופים מתוקים ומרוצים.
ופתאום שאלה.
“מה היה קורה עם סבתא רבקה היתה מתה?” שואלת הגדולה שלי בת החמש.
שאלה מצויינת, אני מתחילה להתפתל.
“אז אנחנו לא היינו!” אומר הקטן בן ה-3 בפסקנות.
“אהה, נכון” עונה לו הגדולה.
“כי אם היא היתה מתה, אז היא לא היתה מולידה את סבתא
ואז סבתא לא היתה מולידה את אבא
ואז אבא לא היה פוגש את אמא,
ואז אנחנו לא היינו. נכון אמא?”
וואלה נכון, אני חושבת לעצמי. כמה צירופי מקרים התרחשו עד שאני הצטרפתי והם נולדו!
מה שהילדים שלי עדיין לא יודעים, זה שאותה סבתא רבקה נדרשה להמציא את עצמה מחדש עוד כמה פעמים מאז, אחרי אושוויץ, עם העלייה לארץ ואפילו כשנסיבות החיים היו קשות.
כששאלתי אותה פעם, איך היא הרגישה אחרי ששינו לה את השם, היא ענתה לי בחצי חיוך.
“את מבינה, המשפחה שלי, כ-ו-ל-ם, הם כל כך רצו שאחייה! הם חשבו שאני כנראה מאוד מיוחדת והמזל הוכיח לי פעם אחר פעם שאולי זה נכון”.
יום השואה בפתח ואני מזמינה אתכם, להתבונן רגע בסיפור המשפחתי שלכם, להוקיר את מגוון צירופי המקרים שהביאו אתכם לכאן, ולשאול את עצמכם-ולו לרגע-אם אולי גם אתם מיוחדים?
