אוקטובר הוא חודש המודעות ללידה שקטה ואובדן תינוקות רכים
מפחיד לשתף בחוויה כזו.
הרבה יותר נוח להעלות תמונות של זריחה מרהיבה מטיול בויאטנם ולא לכתוב למה יצאנו לטיול הזה, או להעלות תמונות של אוכל מבתי קפה ומסעדות.
כי איך אפשר להסביר שחלמת על ידיים קטנות שיעטפו אותך, על ריח כזה, של תינוקות, שרצית ללמד אותם את כל מה שאת יודעת, לשיר להם ולהתעורר ללילות בלי שינה.
שכמהת אליהם, אל שניהם, בן ובת. כן! בן ובת, שניים, בלידה אחת, הייתן מאמינות איזה אושר?
ופינית להם מקום בבית ובלב.
והתרגשת לקראתם…לא רק את! גם בן זוגך! הסבים והסבתות, האחים והאחות, המשפחה והחברים…
וככה “פתאום” נשלחת לבלות שבוע שלם מאושפזת בבי”ח בשכיבה מוחלטת בלי שום אישור לזוז או לקום מהמיטה, קיוות והתפללת, התכנסת לתוך עצמך ואמרת לעצמך שאת חזקה ואופטימית ובמקביל ביקשת גם לקבל מידע וקיבלת ערימות של סטטיסטיקות לגבי “סיכוי השרידות של תאומים בשבוע 24?”
והרבה פרצופים של רופאים עם הבעות מהוססות חלפו מול עינייך ונאנחו.
ואחרי שקרעו, כנראה בטעות, את שק מי השפיר, המצב התדרדר עוד ושכבת בחדר לידה עם רעש חזק של שני לבבות פועמים מהמוניטור והייתם צריכים להחליט את ובן הזוג שלך את אחת ההחלטות הכי קשות בחיים.
ובסופו של לילה לבן ספוג דמעות, החלטתם לשחרר, ולא להמר על החיים שלהם.
ובבוקר הלכתם לשלם אגרה, וחיכיתם שעתיים לאישור של “הועדה הרפואית העליונה” להרוג את הילדים שלכם עוד ברחם.
כי איך אפשר להסביר שילדת, פעמיים למעשה, אבל אין תינוקות.
איך אפשר להסביר שהפכת לאמא כשקיבלת את ההחלטה, אבל אין לך עדיין ילדים.
אני זוכרת כמה התפלאתי כשניגשו אל חדרי בבית החולים נשים מהוססות ואמיצות, ולחשו לי “גם לי זה קרה!”
ואני בכלל לא ידעתי…
ואחרי שהשתחררנו מבית החולים חלקו איתנו עוד אנשים סיפורים דומים.
ואנחנו בכלל לא ידענו…
אז החלטתי לשתף את הפוסט הזה, לא כדי להבהיל אתכם, אלא כדי שתדעו,
אם חלילה זה קורה בסביבתכם שכל אחד ואחת מכם יכול לשנות עבור מי שאיבדו את התינוק שלהם את המציאות. להקל עליהם את ההתמודדות. לתת להם חיבוק. להשתתף בצער. לתת להם הזדמנות לספר, לדבר ולהקשיב, בעיקר להקשיב. להכיר בזה שהיה להם תינוק והוא איננו.
ואם קראתן עד כאן, אני גם ארשה לעצמי לבקש מכם משהו אישי בשבילי.
תזכרו שאם אתם כאן, בעולם, זה אומר שנולדתם…וזה לא דבר מובן מאליו…
ואם יש לכם ילדים, תאהבו אותם כל זמן שאפשר.
ובפעם הבאה שמישהו ישאל אתכם אם אתם מאמינים בקסמים, תחייכו, תסתכלו על עצמכן במראה ותזכרו – שאתם קסם!

שלכם,
נאורה