במקרים רבים שאני פוגשת, לאובדן מסוג לידה שקטה, אין מילים.
למבוגרים, קשה להסביר את עומק הכאב והגעגוע לתינוק או תינוקת שלא פגשת.
אבל מה קורה כשיש ילדים בתמונה?
איך מסבירים להם מה שאירע? והאם בכלל מומלץ לשתף אותם?
פגשתי את סמדר גלבוע, שחוותה לידה שקטה והייתה בדיוק בסיטואציה הזו.
לה ולבן הזוג שלה לא היה ספק שעליהם לנהל שיח פתוח וכנה עם הבנות הגדולות שהיו אז בכיתה א’ ובכיתה ד’.
כשהגיעה ילדת הקשת שלהם לגיל ארבע, הם הרגישו שגם היא צריכה להכיר את הסיפור על מנת שלא תהיה מחוץ לסיפור המשפחתי שכולם היו שותפים לו, ושיתפו גם אותה.
בשנת 2020, 10 שנים לאחר הלידה השקטה שחוותה, בעקבות שאלה שראתה באחד הפורומים בנושא, היא כתבה את הספר כדי לתת כלי לתיווך האובדן הזה לילדים.
הספר, “פתאום כש(לא) באת”, מיועד לילדים, וכתוב מנקודת מבטה של הבת הבכורה. הציורים בספר אויירו על ידי ילדת הקשת של סמדר, כשהייתה בת 8 והם ממחישים בצורה מדהימה את הבלבול, הכאב והעצב יחד עם התקווה והביטחון שהמבוגרים בספר מצליחים לייצר-שהיה בסדר.
פרטתי מספר כללי אצבע לתיווך האובדן לילדים. בכל מקרה של התלבטות, כדאי להתייעץ עם גורמי מקצוע:

1. אל תסתירו את האובדן- ברב המקרים, בשלב שבו מתרחשת לידה שקטה, ההריון גלוי, נראה לעין ומדובר. ילדים בכל גיל, רגישים לשינויים, וגם אם הם צעירים מאוד הם חשים בהריון בצורה כזו או אחרת. מידת השיתוף וניסוח הבשורה תלוי בגיל הילדים, אבל כדאי לתת לו מקום בדיבור או בשיחה.
2. עדכנו את הילדים בסמוך לאירוע- אל תשאירו אותם מחוץ ללופ. הם לא חייבים להיות הראשונים שיעודכנו, אבל חשוב שהשיח איתם יעשה בסמוך לאובדן הם ירגישו בשינוי האווירה בבית. חוסר-הידיעה בדבר סיבת השינוי עלולה להכניס אותם למתח מיותר.
3. צרו מרחב בטוח-בעת מתן הבשורה, תדאגו ליצירת מרחב בטוח ונקי מרעשים שאינו פומבי.
4. דברו איתם בשפה שהם מסוגלים להבין- אל תשתמשו בדימויים. ילדים בעיקר בגילאים נמוכים מבינים את העולם בצורה פשטנית-פשוטו כמשמעו. תיאורים כמו “עלה לשמיים”, “שומר עלינו מלמעלה”, “עבר לעולם הבא” עלולים להפחיד.
5. תנו מקום לשאלות אבל אל תיזמו תשובות לשאלות שלא נשאלו. לכל ילד את הקצב ואת רמת ההבנה שלו. יכול להיות שאחרי שתשתפו הילדים יבחרו לשחק, או ימשיכו ביומם. זה לא אומר שהם מתעלמים ממה שנאמר. הם ישובו לשוחח על הנושא, כשזה יעניין אותם.
6. נסו לתת מסגרת לאבל שלכם, כך שהם ידעו מה עומד לקרות או מה הולך להשתנות (במידה וצפויים שינויים בסדר היום) – “אמא תהיה עצובה לפעמים”, “יכול להיות שתראו את אבא בוכה”, “אמא תישאר בבית כמה ימים”.
7. תווכו את השיח על האובדן באמצעות סיפור, שיר, משחק בבובות. הספר הוא כלי מצויין לשיח על הנושא, דרך נקודת מבטו של הילד או הילדה. אפשר לקרוא ולשאול “האם גם אתה מרגיש ככה”, “איזה מחשבות יש לך?”.
8. עדכנו ותכינו את סביבת המבוגרים, בה נמצאים הילדים- הגננת, המורים.
9. במידה וגיל הילדים מאפשר- נהלו איתם שיח מקדים בנוגע לעדכון חברים או חברות. מה הם ירצו לשתף? האם ירצו לשתף? את מי חשוב להם לשתף? מה מטריד או מפחיד אותם ביחס לנושא?
   לדעתי, הספר הוא כלי מצויין לתיווך הסיטואציה הלא פשוטה הזו לילדים. הוא מקל על השיח סביב הנושא וגם נותן מילים לתווך את האובדן הזה לילדים.
   “אמא חזרה הביתה ביום למחרת
   אנחנו חזרנו לבית הספר
   בלי פרפר בבטן, אבל גם בלי אש שורפת.
   המחנכת שלי חבקה אותי.
   המשכנו בדרך חדשה. “
   (עמ’ 50)

תודה סמדר, שבחרת להעניק לי עותק מהספר!

הרחבה בנושא איך לספר לילדים תוכלו למצוא גם באתר https://leidashketa.com/2016/03/02/%D7%90%D7%99%D7%9A-%D7%9C%D7%A1%D7%A4%D7%A8-%D7%9C%D7%99%D7%9C%D7%93%D7%99%D7%9D/