לפני שש שנים עברתי לידה שקטה.
לא רציתי דבר, לא לנסוע לחו”ל, ולא להתקדם בסולם הדרגות
הייתי אז קצינה בכירה אחרי שחרור, בתחילתה של קריירה חדשה בתעשייה ביטחונית.
ורציתי להיות אמא,
חלמתי להיות אמא.
חלמתי לשיר שירי ערש, ולהחליף חיתולים ולהלביש בבגדים קטנטנים בצבעים שונים, ולהקשיב למלמולים.
רציתי להיות – אמא.
ופתאום הייתי צריכה לתכנן תוכניות חדשות ולחלום חלומות אחרים.
והייתי עייפה ועצובה.
והכל נראה לי מיותר ומתיש.
וחסר טעם.
הדבר האחרון שרציתי היה להקשיבלבטןהריקה שלי.
בישראל אחת מכל 120 לידות היא לידה שקטה. לידה שקטה מוגדרת לידה של עובר ללא רוח חיים במשקל של 500 גרם או יותר משבוע 22 של ההריון ומעלה. הנתונים הללו לא כוללים נתונים לגבי אובדן תינוקות רכים שנפטרו ימים לאחר לידתם.
אני נאורה קנובלר, מאמנת לצמיחה והתפתחות אישית בשיטת סאטיה.
הלידה השקטה שעברתי טלטלה את עולמי, הרגשתי בדידות נוראית אחריה (למרות שהייתי מוקפת משפחה וחברים).
לידה שקטה מרסקת, היא משפיעה גם שנים אחרי על היחסים שלנו עם עצמנו ועם בני הזוג והמשפחה שלנו בעיקר בצורה לא מודעת. היום כשאני מאמנת בקליניקה שלי אני פוגשת בזה תדירות.
אם עברת לידה שקטה, תדעי שאת לא לבד…
וכאן יש מרחב שבו אפשר לדבר על זה.
שלכן,
נאורה