האזנתי לאחרונה לפודקאסט “האור בקצה” של בית אביחי, בראיון שהעניקה פרופ’ מירב רוט לרוני קובן.
פרופ’ רוט הקימה את מערך הטיפול של נפגעי בארי, היא פסיכולוגית קלינית, פסיכואנליטיקאית וחוקרת תרבות, היא מספרת על היכרותה האישית עם גווני האבל, על הסיכוי למצוא אנושיות בגיהינום ועל כך שאסון לא בהכרח מוליד טראומה.
אני מצאתי הרבה נקודות השקה ואור בין אופן הטיפול שפרופ’ רוט נקטה בו לאורך הטיפול בנפגעי ה7.10 לבין התמודדות עם לידה שקטה.
סיכמתי עבורכן את עיקרי הפרק, ואני מקווה שתמצאו בו ערך:
- 1. תקווה לא נובעת מהתנתקות ממשהו. תקווה אמיתית מאפשרת לך לחיות בתוך הדבר, ולהצמיח ממנו חיים, משמעות, דרך, אמונה מתוך חיבור לכוחות הפנימיים שלך.
- 2. את אף פעם לא מפחדת ממה שיהיה. את תמיד מפחדת ממה שהיה. הפחד שלנו נובע מההיסטוריה (האישית, המשפחתית, החברתית).
- 3. כעס הוא מנגנון התמודדות עם חולשה, פחד וחוסר אונים לא מדוברים.
- 4. נאמנות היא היכולת להצליח ליצור גשר בין האור של האדם שאיבדתי או זה ששרוי כרגע במצוקה, לאור של עכשיו ולאור של אח”כ. זה לא, למות ולהיקבר יחד עם המת, זה לקחת את האור שלו איתי וליצור ממנו אור הלאה בחיים שלי.
- 5. כשהמחשבות מטרידות ומתישות אתכן, תזיזו בחמלה את התודעה שלכן למה שקיים ונוכח במציאות עכשיו ולמי שזקוקים לכן עכשיו. אם אין לך כוחות עבור עצמך, גייסי כוחות עבור אחרים.
- 6. לאֵבֶל יש אחים. מעגל האֵבֶל לא נגמר רק בך, יש לו שותפים נוספים שבד”כ נדחקים לשוליים (בן זוג, אחים, הורים, ילדים, משפחה רחוקה וחברים).
- 7. אין לנו יכולת לשלוט בנסיבות. אנחנו רק יכולות לעשות כמיטב יכולתנו בהתאם למסוגלות שלנו באותו רגע.
- 8. את מפחדת להתקרב לכאב רק כשאת לא יודעת איך לגשת אליו. על כאב מומלץ לדבר ויש מי שיכולים לתת לך כלים להתקרב לעצמך ולגעת בכאב.
- 9. את תמצאי את הדרך להתמודד עם מה שקרה לך. עדיף ביחד מאשר לחוד.
- 10. יש לך על מה לשמור, תאמיני בזה. הריפוי אפשרי גם עבורך.