לפני כמה ימים התמרמרתי על סרטונים חוזרים בפיד שלי, “כל יום הוא הזדמנות עבורך להתחיל מחדש” הם אומרים, אז למה לעזאזל זה לא מרגיש ככה???
התודעה שלנו אוהבת את מה שהיא מכירה, זה נותן לה תחושה של שליטה. לכן אנחנו נמשכים לאותה שגרה, אותם הרגלים, אותה התנהגות, גם אם היא לא בהכרח מיטיבה עבורנו. השגרה מוטמעת גם בגוף שלנו (למי שזוכר “הגוף הוא הפטפטן העיקרי”).
ברגע שאנחנו מנסים לצאת מהשגרה, להתחיל משהו חדש, לשנות הרגל, ללמוד משהו חדש, אנחנו חווים התנגדות, קושי. מתחולל מאבק בתוך הראש שלנו ויש התנגדות בגוף שלנו. התודעה מציפה אותנו בפחד או בחשש ומבקשת שנחזור למה שמוכר וידוע, כי מה שידוע ומוכר, צפוי ולכאורה נשלט; וגם הגוף שלנו מגיב בהתנגדות (הזעה, דפיקות לב, תחושת מחנק, כיווץ בגרון, דמעות, משהו לא נעים לנו שם).
איך עוברים מהכל צפוי_לרשות נתונה?
קודם כל, מבינים שככה המכונה שלנו עובדת. אומרים לתודעה “לנוח בשקט” או במילים אחרות “סתמי!”ושמים לב מה קורה בגוף, מה התחושות שעולות לנו כשאנחנו חושבים על השינוי שאנחנו רוצים.
אחר כך מתחיל האימון.
מאמנים את עצמינו להיכרות עם ההתנגדות שלנו, עם הקושי/הפחד/החשש. העבודה בסאטיה היא של התודעה ושל הגוף.
השילוב בין הגוף לבין התודעה הוא זה שמאפשר את הטרנספורמציה.
תרגיל שאתם יכולים לעשות בעצמכם בבית הוא לכתוב בסוף כל יום 5 דברים משמעותיים שקרו לכם :
1. משהו ששימח אתכם
2. קושי שהתגברתם עליו3. משהו שלמדתם
4. מישהו שעזרתם לו
5. משהו שהיה שונה היום
בצורה הזו אתם מלמדים את התודעה שאין כזה דבר “שגרה” כי כל יום קצת שונה ושינוי הוא לא תמיד איום. אתם נותנים לעצמכם רשות להתקדם לעבר מה שחשוב לכם.
התחלקתם לתרגל? שתפו אותי מה עבד לכםבהצלחה!
שלכם, נאורה
