איך אנחנו חוזרות להתקרב לעצמנו, לגוף ולזוגיות -בלי לחץ, בלי אשמה ובקצב שמתאים לנו?

יש נושאים שאנחנו כמעט לא מדברות עליהם אחרי לידה. ובטח ובטח לא אחרי לידה שקטה או אובדן תינוק רך.

אחד מהם הוא מיניות.

אולי כי הגוף מרגיש זר.
אולי כי החשק נעלם.
אולי כי קשה לפגוש שוב את המקומות בגוף שכואבים כל כך.
ואולי כי אחרי אובדן, מגע ויחסי מין כבר אינם נחווים רק כמקום של קרבה, אהבה או עונג – אלא הופכים להיות משימה או אתגר שחייבים לעבור כדי להגיע להריון הבא ומלווים בפחד, בטראומה או חרדה למה שיקרה בהמשך.

במפגש ה־16 של מיזם 8 דקות אירחתי את אפרת זיו, מרצה למיניות נשית ובעלת עמוד האינסטגרם „פמיניסטית”, לשיחה פתוחה, רגישה ומבוססת ידע על אינטימיות, חשק, גוף וזוגיות לאחר אובדן.

המפגש הזמין אותנו להניח בצד את השאלה: "איך חוזרים להיות מי שהיינו לפני האובדן?”

ולשאול במקום: איך אפשר להכיר מחדש את הגוף שלנו ואת הצרכים שלנו ברגע הזה?

על המרצה

אפרת זיו היא מרצה למיניות נשית ומנגישה ידע בתחום המיניות בגישה פמיניסטית, רגישה ומבוססת מחקר.

במפגש היא התייחסה למיניות לא רק כאקט מיני, אלא כחלק ממערכת רחבה של קשר עם הגוף, תחושת ביטחון, קרבה, תקשורת זוגית, עונג, בחירה והקשבה עצמית.

מיניות אחרי אובדן: למה לפעמים קשה כל כך לחזור לאינטימיות?

אחרי אובדן היריון או לידה שקטה, הגוף והנפש עשויים לעבור טלטלה עמוקה.

הגוף עבר היריון ולידה, אך חזר הביתה ללא התינוק. לצד ההחלמה הפיזית, עשויים להופיע אבל, טראומה, פחד, כעס, אשמה, עצב או תחושת ניתוק מהגוף.

עבור חלק מהנשים, יחסי מין עשויים לקבל משמעות חדשה ומורכבת. משהו שבעבר היה קשור להנאה, אהבה או קרבה עשוי להיקשר כעת גם להיריון, לאובדן, לחשש מהיריון נוסף או לזיכרונות מהחוויה שעברו.

במצב כזה, ירידה בחשק אינה בהכרח סימן לכך שמשהו "התקלקל" לעיתים זו תגובה מובנת של גוף שמנסה להגן על עצמו.

להרחיב מחדש את ההגדרה של אינטימיות

אחת התובנות המרכזיות שעלו במפגש הייתה ההזמנה להרחיב את האופן שבו אנחנו מגדירות אינטימיות ומיניות.

יחסי מין אינם חייבים להתחיל בחדירה, להוביל לחדירה או להסתיים באורגזמה.

אינטימיות יכולה לכלול גם:

• חיבוק ממושך
• מגע נעים
• ליטוף
• נשיקה
• התכרבלות
• קרבה רגשית
• שיחה אינטימית
• התמזמזות על הספה
• להיות יחד בלי מטרה ובלי ציפייה להמשך

כאשר המגע אינו מחויב לתוצאה, אפשר לפעמים לחוות אותו מחדש כמקום של ביטחון, בחירה והנאה.

המדד אינו "האם הצלחנו לקיים יחסי מין" אלא:

האם היה לנו נעים?
האם הרגשנו בטוחות?
האם הקשבנו לעצמנו?

חשק לא תמיד מגיע לפני המגע

נשים רבות מרגישות לאחר אובדן שהחשק שלהן "נעלם" או "כבה"

אפרת הציגה את המושג "חשק רספונסיבי-חשק תגובתי"

חשק אינו תמיד מופיע באופן ספונטני, לפני הקרבה או המגע. לעיתים הוא מתעורר דווקא בתוך חוויה של קרבה, כאשר קיימים תנאים של ביטחון, רוגע, נינוחות, חיבור והנאה.

אבל אחרי אובדן, ההקשר שבו מתרחש המגע עשוי להשתנות.

אם המגע נחווה כדרישה, כמשימה, כציפייה או כמשהו שעלול להוביל לסכנה, הגוף עשוי להיסגר או להתרחק.

לכן, הדרך אינה בהכרח לנסות "להחזיר את החשק" אלא ליצור תנאים שבהם הגוף יוכל להרגיש בטוח מספיק כדי להיות נוכח.

הגוף אינו רק הגוף שאיבד

אובדן היריון עשוי לשנות את האופן שבו אנחנו רואות את הגוף.

יש נשים שמרגישות שהגוף אכזב אותן. אחרות חוות כעס, ניכור, גועל או תחושה שהגוף "פגום" "מקולל" או אינו ראוי עוד לאמון.

לעיתים הרחם והנרתיק מקבלים משמעות שמצמצמת את הגוף כולו לתפקידו בהיריון ובהולדה.

אפרת הזמינה אותנו להרחיב מחדש את המבט:

הגוף הוא לא רק הרחם.
הוא לא רק הגוף שעבר אובדן.
והערך שלו אינו תלוי ביכולת שלו להיכנס להיריון, לשאת היריון או ללדת.

אפשר להיזכר במה שהגוף מאפשר לנו לעשות:

המוח חושב, לומד ויוצר.
הידיים מבשלות, מחזיקות, כותבות ומחבקות.
הרגליים מובילות אותנו לטיולים ולמקומות חדשים.
החושים מאפשרים לנו ליהנות ממוזיקה, מטעם, מריח וממגע.

הגוף הוא הרבה יותר ממה שקרה לו.

לעבור מביצועים לעונג ולנינוחות

אחרי אובדן, לפעמים גם אינטימיות הופכת לעוד תחום שבו צריך "להצליח"

האם הייתה חדירה?
האם הייתה אורגזמה?
האם חזרנו לתפקד?
האם אנחנו כבר "כמו פעם?

אפרת הציעה להחליף את מדדי הביצוע בשאלות אחרות:

האם היה לי נעים?
האם הרגשתי בנוח?
האם הייתי מחוברת לגוף שלי?
האם הרגשתי שמקשיבים לי?

גם מגע קצר, חיבוק או קרבה על הספה יכולים להיות מפגש אינטימי שלם.

אין הכרח להתקדם בכל פעם עוד צעד.

לפעמים דווקא האפשרות להישאר במקום שנעים לנו היא זו שמאפשרת אמון וחשק בהמשך.

תמיד מותר לעצור

אחד הכלים המעשיים והחשובים שעלו במפגש הוא הידיעה: מותר לעצור בכל שלב.

גם אם הסכמנו להתחיל.
גם אם כבר התקדמנו.
גם אם אנחנו חוששות לאכזב.
גם אם נדמה לנו ש„כבר מאוחר מדי לעצור”.

האפשרות לעצור היא חלק מהיכולת להרגיש בטוחות בתוך המגע. אפרת הציעה לנהל שיחה עם בן או בת הזוג מראש, ולבקש בדיקה עדינה במהלך הקרבה: נעים לך? זה מתאים לך? את/ה רוצה להמשיך?

עצם הידיעה שהמגע אינו מחייב המשך יכולה להפחית לחץ ולאפשר לגוף להירגע.

לדבר עם בן הזוג – ולא רק עם המחשבות שלנו

אחרי אובדן, נשים רבות נושאות תחושות של אשמה סביב הירידה בחשק.

לפעמים מתעוררות מחשבות כמו:

"הוא בטח מתוסכל"
"אני לא נותנת מה שהוא צריך"
"הוא מצפה שיהיה כמו פעם"
"אולי אני פוגעת בזוגיות שלנו"

אבל לא תמיד המחשבות האלה משקפות את המציאות. גם בן או בת הזוג עברו אובדן, גם אם החוויה שלהם שונה. ייתכן שגם עבורם מגע, חיבוק וקרבה חשובים יותר כרגע מאשר יחסי מין. שיחה פתוחה יכולה לעזור לפרק הנחות, להפחית אשמה וליצור הבנה חדשה של הצרכים של שני הצדדים. במקום להישאר לבד עם "הסרטים" אפשר לבדוק, ולדבר על זה.

כלים מעשיים לחיזוק הקשר עם הגוף

1. לזהות מה הגוף מאפשר

בחרי בכל יום חלק אחד בגוף שאינו קשור להיריון או ללידה, ושאלי: מה החלק הזה מאפשר לי לעשות?

אפשר לחשוב על הידיים שיוצרות, על הרגליים שנושאות אותנו, על העיניים שרואות או על המוח שחושב ולומד.

המטרה אינה להכריח את עצמנו "לאהוב את הגוף" אלא להרחיב בהדרגה את האופן שבו אנחנו רואות אותו.

2.לתרגל עונג שאינו מיני

עונג יכול להתחיל בדברים קטנים: מקלחת נעימה, אוכל שאוהבים, מוזיקה, הליכה בטבע, בגד נוח, שמש על הפנים, מגע נעים, מנוחה ללא אשמה.

ההכרה בכך שמותר לגוף להרגיש טוב היא חלק מהדרך לבניית אמון מחודש בו.

3.להרחיב את משמעות המגע

אפשר לקבוע זמן לקרבה שאינו מיועד בהכרח ליחסי מין. חיבוק, ליטוף, שיחה או שכיבה יחד יכולים להיות המטרה בפני עצמה.

4. לתרגל הקשבה ועצירה

לפני ובמהלך מגע אפשר לשאול:

מה נעים לי עכשיו?
מה פחות נעים לי?
האם אני רוצה להמשיך?
האם אני זקוקה להאט או לעצור?

5. לשתף במקום להישאר לבד

אפשר לשתף את בן או בת הזוג בתחושות כלפי הגוף, בפחדים או בקושי. לפעמים אדם אחר שישקף לנו את עצמנו בחמלה ואהבה מאפשרת ריפוי. ריפוי נוצר בתוך קשר ולא צריך לחכות להרגיש בסדר לפני שמתחילים להתקרב.

6. לבדוק את המציאות

במקום להניח מה בן או בת הזוג חושבים או צריכים, אפשר לשאול. שיחה כנה ופתוחה יכולה להוריד מהגוף משקל של אשמה וציפייה שלא היה צריך לשאת מלכתחילה.

לסיכום

הדרך חזרה לאינטימיות אינה בהכרח חזרה למי שהיינו לפני האובדן. היא יכולה להיות היכרות חדשה עם הגוף, עם החשק, עם הצרכים ועם הזוגיות כפי שהם היום.

אין קצב נכון.
אין תדירות נכונה.
אין דרך אחת "נורמלית" לחוות חשק או חוסר חשק אחרי אובדן.

הדרך יכולה להיבנות בצעדים קטנים, מתוך סבלנות, תקשורת וחמלה.

לא מתוך ניסיון לחזור להיות מי שהיינו, אלא מתוך הסכמה להכיר את מי שאנחנו עכשיו.

כי גם אחרי אובדן, הגוף אינו רק מקום של כאב.
הוא יכול, בקצב שלו, להפוך שוב למקום של חיים, קרבה, ביטחון ועונג.

לעוד מידע בנושא מיניות נשית בריאה ומבוססת מחקר מוזמנות לעמוד האינסטגרם של "הפמיניסטית"-אפרת זיו.

https://www.instagram.com/thefeministit?igsh=MXNnbmEwd25vMXJ2OQ==

הצטרפי למיזם 8 דקות

מיזם 8 דקות הוא מיזם תמיכה קהילתי ארצי לתמיכה בנשים שחוו לידה שקטה או אובדן תינוק רך, בכל שלב מאז האובדן.

אחת לשבועיים אנחנו נפגשות עם נשות ואנשי מקצוע, מדברות על כל מה שנשאר בדרך כלל בלי מילים, ויוצרות יחד מקום שבו לא צריך להסביר את הכאב – כי כולנו כבר מכירות אותו.

גם אם האובדן קרה לפני שנים, את מוזמנת להצטרף אלינו.

להצטרפות לקבוצת הווטסאפ ללא עלות מכאן: https://chat.whatsapp.com/EE7QReIvksJCrtktUmkRBK