השבוע ישבתי עם סבתא בקליניקה,
שאמרה לי משפט שלא יצא לי מהראש:
“אני רק רוצה להיות שם בשביל הבת שלי… ואני לא יודעת איך.”
היא אמא של אישה שחוותה לידה שקטה,
והיא שיתפה אותי כמה היא רוצה להיות שם בשביל הבת שלה…
אבל מרגישה שכל דבר שהיא עושה, לא מצליח.
וזה גרם לי לחשוב על משהו שחשוב לי להגיד.
אולי זה הדבר האחרון שבא לכן לשמוע עכשיו…
אבל לפעמים משפחה וחברים באמת רוצים להיות שם בשבילכן.
הם פשוט לא תמיד יודעים איך.
הם רוצים לדבר על זה – אבל מפחדים לפגוע.
הם רוצים לחבק -אבל רואים כמה קשה לכן, אז נמנעים.
לפעמים הם חושבים שאתן צריכות זמן לבד, אז הם מתרחקים…
גם כשכל מה שאתן צריכות זה שמישהו פשוט יהיה לידכן.
ואחד הדברים שאני עושה הרבה עם נשים ומשפחות בקליניקה,
זה לתווך.
לגשר.
לעזור לכל צד להבין קצת יותר את השני.
אז אולי לקראת המפגש המשפחתי/החג/החופש הגדול הבא,
תעזרו רגע לסביבה להבין מה אתן צריכות.
תגידו מה פחות עוזר.
תגידו מה כן עוזר.
תגידו אם בא לכן לדבר,
או דווקא אם אתן צריכות שקט.
אם אתן מגיעות למפגש אבל הלב עדיין במקום רגיש.
בואו נהיה פרקטיות עם דוגמאות רגע:
תגידו מה פחות עוזר:
“אני מבינה שאתם מנסים לעודד אותי, אבל כרגע זה פחות עוזר לי”
“עצות פחות מתאימות לי כרגע, אני רק צריכה שתהיו איתי בכאב”
תנו סימן מה קורה בפנים:
“אני ביום רגיש, אז אהיה יותר שקטה בשולחן היום”
“אני מגיעה לחג, אבל תדעו שזה עדיין מורכב לי”
תגידו מה כן יעזור:
“הייתי שמחה שלא נדבר על זה כרגע”
או
“כן, אפשר לדבר על זה”
“אני צריכה רגע שקט בחוץ עם עצמי”
או
"פשוט תביאו לי אוכל חם ומנחם"
"תיקחו את הילדים לגינה"
"תעזרו לי למלא את הטפסים לביטוח לאומי"
לפעמים משפט אחד יכול ממש להקל. גם עליכן וגם עליהם
ולעזור למי שאוהב אתכן לדעת איך באמת להיות שם.
אני שולחת לכן חיבוק גדול 🤍
ואם טקסט הזה פוגש אתכן במקום מורכב
תזכרו לפתוח צוהר לכאב שלכן
ולאפשר לאחרים להכיר אתכן גם ככה.
שלכן💜,
נאורה💫
#נאורה_איתךברגעיםהריקים
