מפגש זוגות מיוחד לגברים ולנשים
רוב השיח על לידה שקטה ואובדן תינוק רך מתמקד, ובצדק, בחוויה של האישה.
אבל כמעט תמיד יש שם גם בן או בת זוג, שעוברים את אותו אובדן בדרך אחרת.
הם מלווים את הלידה, מחזיקים את הבית, את הילדים, את בני המשפחה, ולעיתים גם את האישה שהם אוהבים – בזמן שבתוכם מתרחשת סערה שלא תמיד מקבלת מקום.
בקהילת 8 דקות היה לי חשוב לעצור גם עבורם.
ליצור שיחה שתאפשר לשמוע את הקול של בן הזוג, להבין את נקודת המבט שלו, ולהזמין גם אותו להיות חלק מהמרחב.
לראשונה בפרויקט, פתחנו את המפגש גם לבני ובנות הזוג.
מי המרצה?
יאיר אגמון הוא סופר, תסריטאי ובמאי קולנוע.
לפני כעשר שנים הוא ואשתו עברו לידה שקטה בשבוע ה־27 להיריון בעקבות מום בעובר.
מאז הוא מרבה לכתוב ולספר בכנות נדירה על האובדן, על האבהות שהגיעה אחריו, ועל החיים שנבנים מחדש לצד מה שלא היה.
במפגש הוא לא הגיע כאיש מקצוע, אלא כאדם שחי את הסיפור הזה בעצמו – וכמי שמצא דרך להפוך את הכאב למילים שנוגעות באלפי אנשים.
על מה דיברנו?
גם בני הזוג מתאבלים.
לפעמים בשקט. לפעמים תוך כדי שהם עסוקים בלהחזיק את כל מי שסביבם. אבל גם להם יש ילד שלא הגיע הביתה. "אני כאילו אותו דבר, זה לא בגוף שלי, אבל מה המקום שלי?"
"זה נורא ברור שזה אירוע של האישה, אני נמצא במניין נשי בבית חולים, השיח הרפואי הוא מעל הראש שלי, יש תחושה של כאילו-מי אני? מה אני? וזה נכון, כי אני לא חווה אירוע פיזי, אבל אני שקוף שם. אף אחד לא נתן לי חופשת לידה, הציפייה היתה שאחזור לחיים שלי וזה כאב נורא נורא שונה. קינאתי באשתי, שיש לה כאב פיזי, זה היה נראה שיש התאמה בין הגוף לנפש, אני זה כמו גלות, תשישות שהיא קשה".
אין דרך אחת נכונה להתמודד עם אובדן.
גם בתוך אותה משפחה, כל אחד מתאבל אחרת. דווקא ההכרה בכך יכולה להפחית תחושות של ריחוק, תסכול ואשמה בין בני הזוג.
"אחרי מה שקרה, הרגשתי אנרגיה מאוד חזקה של הסתרה מול האירוע, הבנתי שיש פער בין מה שקורה בשטח לבין מה שמדברים עליו."
הפחד לא נגמר עם סיום ההיריון.
יאיר דיבר בכנות על הפחד המצמית שלא יהיה אבא לעולם.תחושה שרבים מהמשתתפים והמשתתפות זיהו מיד – הרגע שבו העתיד כולו נעצר, והחלומות שהיו מובנים מאליהם הופכים לסימני שאלה. "המרחב הציבורי הפך להיות בשבילנו מעין סרט אימה מלא בטריגרים בכל מקום".
אפשר לחיות לצד האובדן.
האובדן לא נעלם אבל עם השנים אפשר לבנות חיים שיש בהם גם אהבה, גם משפחה, גם שמחה מבלי למחוק את מי שאיננו.
"זה בעיקר גרם לי להיות יותר מוקיר תודה על כל מה שיש לי בחיים האלה, ובטח על הילדים שהגיעו אחריו".
למילים יש כוח.
כשמישהו מצליח לנסח במדויק את מה שאנחנו מרגישים, משהו בנו נרגע. זו הייתה אחת המתנות הגדולות של המפגש.
"כשהתחלתי לכתוב על זה, התחלתי להבין שזה לא רק אקט של שיתוף, ולא מדברים על זה, אבל לכתיבה יש ערך ממשי בעולם".
מה נשאר עם הקהילה אחרי המפגש?
המפגש העניק מקום לקול שכמעט ואינו נשמע בשיח על לידה שקטה – הקול של בן הזוג.
נשים רבות סיפרו שהן הבינו טוב יותר את הדרך שבה בני הזוג שלהן חוו את האובדן, ובני זוג שהשתתפו הרגישו, אולי בפעם הראשונה, שגם הכאב שלהם נראה ומקבל מקום.
הייתה תחושה שהאובדן הפסיק להיות סיפור של "אני", והפך שוב לסיפור של "אנחנו".
וכשאנחנו יחד בזה כזוג יש לנו יותר כוח ויותר תמיכה.
מיזם 8 דקות
ההרצאה התקיימה במסגרת פרויקט "הרגעים הריקים" של מיזם 8 דקות – מיזם תמיכה קהילתי ארצי שהקמתי בעקבות אובדן אישי.
המיזם נולד מתוך ההבנה שהאובדן לא מסתיים בבית החולים. הוא ממשיך ללוות נשים גם במפגש עם מקום העבודה, עם המערכות הציבוריות ועם החיים עצמם.
בקהילה אנחנו נפגשות אחת לשבועיים עם נשות ואנשי מקצוע מתחומים שונים, כדי לקבל ידע, כלים ומרחב אנושי שמאפשר להתמודד עם האובדן וגם עם כל מה שמגיע אחריו.
